Yom Hazikaron
מזכרון לשמחה
מכל מועדי ישראל, יום הזכרון ויום העצמאות הם המועדים המחוברים ביותר לחיי הישראלים. זהו חיבור ישיר, מיידי. חלק מהאנשים הקשורים לארועים אלה חיים במדינת ישראל ולצערינו רשימת חללי צה"ל ונפגעי פעילות איבה עדיין פתוחה ומתווספים לה שמות נוספים בכל שנה בשנה.
ההצמדה בין שני המועדים הטעונים הללו, עם החיבור שבין האבל לחגיגות- גורמים לבלבול ומבוכה של הרבה אנשים.
יום הזיכרון מוגדר בחוק כיום אבל לאומי, ולא סתם נקבע יום לפני יום העצמאות - שגם הוא קבוע בחוק, אך כיום חג. הצימוד בין שני הימים האלו וקביעתם כימים לאומיים הופך את הזיכרון לאקט לאומי, קולקטיבי, קושר אותו קשר הדוק למדינה.
הצימוד הזה מהדהד את המסורת היהודית, שבה תענית אסתר קודמת לפורים ותענית הבכורות קודמת לפסח. המסורת בת אלפי השנים, יודעת היטב שכמו בכל לידה, הדרך לגאולה דורשת מאמץ, ויש לה מחיר.
אבל לקשר זה יש גם משמעות תרבותית סמלית, שמעבר לקשר בין שני הימים עצמם. הוא מסמל את העובדה שהחברה הישראלית, על אף היותה למודת מלחמות וצער, היא גם חברה חופשית ושמחה.
הזיכרון הוא התשתית. על גבו נבנה הבית, והשניים מונחים זה על גבי זה, דבוקים ומחוברים בסדר הגיוני. הזיכרון הוא התורן שעליו מניפים את הדגל ביום העצמאות ; המקל של הדגל, שאי אפשר בלעדיו, החיבור שמגלם רגשית והכרתית את המעבר החד מאבל ליום טוב ומיגון לשמחה.
יהי רצון שעם ישראל לא יידע עוד צער, שתמיד נחייה בבריאות , שלווה, נחת ושמחה ושמדינתינו הקטנה תמשיך לגדול ולשגשג ולהגשים חלומות.
ג'סי טורקיה
רכזת העברית
De todas las festividades judías, Yom Hazikaron (Día del recuerdo y de las víctimas de los actos terroristas) y el Día de la Independencia son los más conectados con la vida israelí. Esta es una conexión directa e instantánea. Algunas de las personas asociadas con estos eventos viven en el Estado de Israel y, lamentablemente, la lista de las víctimas de actividades terroristas aún está abierta y se le agregan nombres cada año. El vínculo entre estas dos fechas, la conexión entre el duelo y la alegría de las celebraciones de la independencia, causa confusión y conflicto para muchas personas.
Yom Hazikaron, está definido por ley como un día de luto nacional, y se conmemora un día antes del Día de la Independencia. La relación entre estos dos días y su determinación como días nacionales convierte la memoria en un acto nacional, colectivo, vinculándolo estrechamente al Estado de Israel.
El enlace entre la tristeza y la alegría en nuestra tradición, hace un eco, lo podemos ver en el ayuno de Esther que precede a Purim y en el ayuno de los primogénitos que precede a Pesaj. La tradición milenaria sabe muy bien que como todo nacimiento, el camino de la redención requiere esfuerzo, y tiene un precio. Pero esta conexión también tiene un significado cultural simbólico, más allá del vínculo que tienen los dos días en sí. Simboliza el hecho de que la sociedad israelí, a pesar de conocer las guerras y el dolor, es también una sociedad libre y feliz.
La memoria es la base sobre la cual se construye una casa, las dos yacen una encima de la otra, pegadas y conectadas en un orden lógico. La memoria es el estandarte sobre el cual descansa la bandera que se iza el día de la Independencia; es la conexión que encarna las emociones con la conciencia y nos lleva a esa transición brusca del luto a la alegría. Elevaremos nuestra plegaría para que el pueblo de Israel no conozca más penas, que vivamos siempre en salud, paz, y alegría y que nuestro pequeño país siga creciendo y prosperando y cumpliendo sueños.
Del recuerdo hacia la alegría
Maestra Jessy Turkieh Mouadeb
Enlace de hebreo